החלטה בתיק בש"פ 7050/13

           בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד).

• 1.             בבוקר יום 16.10.2013, נעצר המבקש - אזרח סודאן - בחשד לגניבת אופניים. זאת, לאחר שקודם לכן, זיהה תייר גרמני כי אופניו הגנובים נמצאים בחזקתו של המבקש, וקבע עימו להיפגש בשעת בוקר כדי לרוכשם. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד) הורה על שחרור המבקש בהסכמת הצדדים בתנאים מגבילים של התחייבות עצמית על סך 3,000 ש"ח; ערבות צד ג' על סף 2,500 ש"ח והפקדה במזומן על סף 250 ש"ח. לאחר שהמשיב לא עמד בתנאים האמורים, הוא הובא בשנית בפני שופט, שהורה על מתן ארכה לחתימה על ערבות צד ג' ולהפקדה במזומן עד ליום 18.10.2013 בשעה 12:00, כך שהמבקש יוכל להשתחרר לאלתר כנגד חתימה על התחייבות עצמית בלבד.

• 2.             בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) קיבל את ערר המדינה, על אף שמצא כי מתווה השחרור שקבע בית משפט השלום מקובל עליו, וזאת מכיוון שסבר כי הותרת התנאים כפי שהם משמעותם קושי באיתור המשיב. לפיכך, נקבע כי המשיב ישוחרר רק לאחר מילוי כל התנאים, כאשר ערבות צד ג' תיחתם על-ידי אזרח ותושב מדינת ישראל. בהיעדר ערבויות יובא המשיב בפני שופט תורן בבית משפט השלום ביום 18.10.2013 בשעה 11:00.

• 3.             מכאן בקשת רשות הערר שלפניי (שהוגשה בשעה 20:00). בבקשה נטען כי המבקש הוחזק במעצר בלתי חוקי בין השעה 11:30 עד למועד הדיון בערר לפני בית המשפט המחוזי בשעה 13:30, שכן היה על המשטרה לשחררו בעקבות החלטת בית משפט השלום. לדברי באת כוח המבקש, המדינה לא עררה על ההחלטה המקורית בדבר תנאי השחרור. לגופם של דברים, נטען כי המבקש נטול עבר, בתיק שעניינו גניבת אופניים.

• 4.             דין הבקשה להידחות. כידוע, סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), אינו מקנה עוד ערר בזכות על החלטת בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף זה, אלא מחייב מתן רשות לערור. ככלל, אמת המידה למתן רשות לערור על החלטה לפי סעיף 53 לחוק המעצרים דומה במהותה למבחן למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי כפי שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (27.5.2011)). עם זאת, נפסק כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר אף כאשר הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל: בש"פ 1286/12 מדינת ישראל נ' פלונית (9.2.2012)).

• 5.             הגם שהעיכוב בהבאת המבקש בפני בית המשפט המחוזי מעורר קשיים, לא מצאתי כי המקרה דנן מעורר שאלה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" נוכח אמות המידה שהותוו בפסיקה, ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד. לעניין הטענה בדבר מעצר בלתי חוקי - משניתנה ההחלטה נושא בקשה זו, ובה הורה שופט בית המשפט המחוזי על מעצרו (וככל שעולה מפרוטוקול הדיון, הטענה בדבר מעצר בלתי חוקי נבחנה ונידונה בדיון שהתקיים לפניו) - הרי שמעצרו בנקודת הזמן הנוכחית הוא כדין (השוו: בש"פ 1219/12 אלקריץ נ' מדינת ישראל (14.2.2012); בש"פ 5313/90 פרג'ון נ' מדינת ישראל (17.12.1990)). יוער כי ככל שלא יצליח למלא את התנאים שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, יובא המבקש מחר בשעה 11:00 בבוקר לפני שופט תורן בבית משפט השלום, שיבחן בשנית את עניינו, ויאזן בין חומרת העבירה שבה הוא חשוד לבין קיומה של אפשרות מעשית לגייס את הערבויות שנקבעו לשם שחרורו.
•  
•            בקשת רשות הערר נדחית אפוא.   

           ניתנה היום, ‏י"ג בחשון התשע"ד (‏17.10.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: